ביום 20.5.12 ניתן פסה"ד שבנדון העוסק בפרשנות חוזה, מועד מתן הודעת ביטול וההבדל בין הפרה להפרה יסודית. עובדות המקרה בקצרה: התובעת, המשכירה, הגישה תביעה כנגד לקוחות משרדנו אשר שכרו ממנה שטח למפעל. התובעת עתרה לפינוי השוכרים מהמפעל וזאת לטענתה לאור שינויים שביצעו השוכרים במושכר ללא ידיעתה והסכמתה לכך מראש וללא היתרי בניה. עוד טענה התובעת כי מגיעים לה כספים בשל אי תשלום הפרשי שער וקיזוז עצמי וכן בגין עבודות שביצעה. מנגד טענו הנתבעים כי המדובר בתביעה מופרכת שכל מטרתה לשנות ולהגדיל את דמי השכירות. בנוסף הגישו הנתבעים תביעה שכנגד באמצעות משרדנו בה עתרו להשבת כספים ששולמו על ידם בעבור השלמת עבודות אשר היה על התובעת לבצע במושכר והאחרונה לא ביצעה. לאחר שנשמעו העדויות בתיק ולאחר ניתוח עובדתי ומשפטי מעמיקים קבע בית המשפט הנכבד כי יש לדחות את תביעת התובעים ומנגד לקבל את רוב התביעה שכנגד. התובעת חויבה לשלם לנתבעים סכום של 101,337 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.